לבוש בטי - שירט לבנה ממחנה הקיץ של הסוכנות היהודית בקנדה , לרגליי נעלי ספורט , יצאתי להליכת בריאות של בני חמישים פלוס . העובדים התאילנדים השאירו את השער הדרומי לשדות הקיבוץ פתוח , ואני עברתי דרכו ונעלתי את השער מאחוריי . זה שנים לא נעשה שימוש בדרך העוברת במורד הוואדי , והיא כמו נעצמה בין עפעפי השיחים הגדולים שצמחו משני צדדיה . במטע השסק העייף שננטש זה מכבר היו העצים יבשים וענפיהם המעוקמים נראו כאצבעותיה של מכשפה מהאגדות . טעמתי מהמעדן הכתום , שפתי התעוררו אל הבשלות השופעת ממנו וידיי הוכתמו עד המרפק בעסיס רטוב . לפני עיקול הדרך ימינה , בעלייה אל גבעת המשטרה הבריטית הישנה , הציפו אותי ריחות הוואדי בזיכרונות . הגישה לוואדי חסומה היום באמצעות השער הדרומי , שמנעול כבד תלוי על בריחו . לפנים היה הוואדי ערוץ פתוח ומרכזי בחיי הקיבוץ , ללא שער כלל . אינספור פעמים ביום חלפו בו עובדי השדות והמטעים , תלמידים בדרכם לעבודה יומית וחברים ותיקים בהתנדבות לגיוסי אחר הצהריים . מטיילי יום וטיילי לילה פסעו במשעוליו , תנשמות צרחו בו בחשיכה , ואני דהרתי דרכו על טרקטור בלילות ירח , לבקר נערה בקיבוץ השכן . בתחת...
אל הספר