זה הסדר שלתוכו גדלנו : אנחנו " יישובי קו התפר " , הם "יישובי המשולש " - שמות שונים בתכלית ליישובים שכנים , לעתים משיקים זה לזה . למרות השכנות המיידית , שתי האוכלוסיות כמו משויכות לשני שדות מגנטיים מנוגדים : היהודים , המשויכים לרצועת החוף , נתפסים כמי שתפקידם " לתפור " אותה אל השומרון ; הפלסטינים משויכים למוקד שממנו מוקרנת הזהות שלהם - המשולש שכם - ג ' נין - טול כרם שמעבר לקו הירוק . כולם כאחד , יהודים וערבים , אזרחי מדינת ישראל , אך תהום פעורה ביניהם . גדלתי בקיבוץ מענית , ולמיקום הגיאוגרפי של הקיבוץ הייתה תמיד משמעות מיוחדת בעיניי . בנעוריי שאבתי השראה מנוכחותו של הקיבוץ על הגבעה הראשונה של השומרון , על גבול אדמת עמק חפר האדומה , החולית . שדות הקיבוץ משתרעים לאורך הכביש המוביל דרומה , אשר מתווה קו שאיננו רק גבול בין סוגי משקעים גיאולוגיים ותצורות קרקע . היישובים היהודיים לאורך קו הגבעות עד לטרון , בואכה ירושלים , נקראים בשם " יישובי קו התפר " . אל מה הקו הזה תופר אותנו ? אל מי ? אל " הגבעות הכחולות " בפי תושבי מישור החוף ? אל הכפרים הערביים המכונים " יישובי המשולש " ? העלייה לקרקע של ...
אל הספר