נולדתי בקאליש , בשבת , 1911 וגדלתי במשפחה שבר - האב היה אדוק מאוד והאם לא היתה אדוקה . אבל פאסיבית , אדיקותו של אבא ופאסיביותה של אמא היו תוצאה של אסון שקרה למשפהה בזמן בריחתה מהעיר בראשית מלחמת - העולם - הראשונה . שתי הילדות הבכירות חלו במחלת הטיפוס ומתו בדרך לבית החולים * מאז השליט אבא משטר תיים דתי אדוק בבית כשאמי הלא אדוקה השלימה עם ואת בלא רצון . בגיל 12 התמרדתי ונכנסתי לקן השומר הצעיר שבעיר , אבא הגיב על זה קשה מאוד , היד , אומר שאני הולכת לקומוניסטים . הוא עשה לי ( וגם ליוסף אחי הצעיר ממני < צרות רבות . אמא היתה איתנו . ומאז הייתי איתר במלחמה מתמדת - אמי , בדרך השקטה והפסיבית שלה , עשתה כמיטב יכולתה כדי לחפות עלי ולהראות לי שהיא לצידי ושאני יכולה לסמוך עליה . וכך , למשל , חיכתה לי כשהייתי חוזרת מהקן - וכרגיל זה היה מאוחר בלילה , ומושיטה לי כסא דרך החלון שאוכל בו להיכנס לבית , שאבא לא ירגיש בזה . אמא שלי היתה מאוד סגורה . החיוך שלה התחדש עם הולדת הנכד שלה - בני שלמה . אבא לא הבין לגמרי את האידיאלים של כני דורנו ולא הכיר בזכותנו להיות אחרים מבני הדור שלו . בהשפעתי , אחי יוסף חדל מ...
אל הספר