יהודה ליבס " זכרנו לחיים , מלך חפץ בחיים , וכתבנו בספר החיים , למענך אלהים חיים " . כך מוסיפים מראש השנה עד יום הכיפורים בברכה הראשונה של ברכות תפילת העמידה . מיום שעמדתי על דעתי רגיל אני לומר זאת בלשון תחנונים , אך השנה חשתי פתאום לחרדתי איך במילים " מלך חפץ בחיים " משתלחת פתאום האצבע במין תנועת איום , כביכול : " שמע נא המלך , זכרנו וכתבנו לחיים , ודע לך שלמענך וטובתך תעשה זאת , אם אך בחיים חפצת " . כמובן , זה איננו פירוש הכרחי , או אפילו פשוט , לכינוי " מלך חפץ בחיים " . כרגיל מתפרשת כאן המילה " בחיים " לא על חיי המלך עצמו אלא על חיינו שלנו , שאנו מזכירים פה למלך שהוא עצמו חפץ בהם , כפי שמזכירים זאת במקום אחר בתפילת ימים נוראים ואומרים : " כי לא תחפץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה " . אך גם אם זהו הפירוש בחזית הדברים ואפילו אם הוא אשר עולה בראשונה על הדעת , גם הפירוש הראשון דלעיל קיים שם בהיחבא . להיחבא חייב הוא , מפני כבוד האל , אך בכל זאת מבצבץ הוא ממחבואו , וסופו שיעלה מעל סף התודעה , הן בגלל ההקבלה לסוף המשפט " למענך אלהים חיים " , הן בשל הצירוף " חפץ חיים " , שמשמעו הרגיל : חפץ...
אל הספר