שורשי הפסיקה הציונית–הדתית הרב קוק ופולמוס השמיטה

היתר המכירה , שהונהג , מאז , ואין רשות לשום אדם להרהר אחריו ) מבוא לשבת הארץ , עמ ' מד ; ההדגשות שלי ) . קריאת פסקו של ר ' יוסף קארו כסטייה מן הנהוג לפניו אינה הכרחית . אין לה כל ביסוס בכתביו שלו עצמו או במקומות אחרים , ולמיטב ידיעתי היא מעולם לא הוצעה בידי חכם הלכה כלשהו . אולם קריאה זו של פסקו של ר ' יוסף קארו מאפשרת את הטענה בדבר הוספת השלב הנוסף שאליו חותר הרב קוק . בימי ר ' יוסף קארו לא היו חקלאים יהודים בארץ ישראל — " לא הופיע עוד התחלת הישועה להאחז בעבודת האדמה " — ולפיכך לא היה צורך בהיתר המכירה , מה שאין כן עכשיו . הדוגמה ההיסטורית הראשונה — פסקיו של רבי יהודה הנשיא בעניין השמיטה — משמעותית ועקרונית אף יותר . אחד הנושאים המעניינים ביותר העולים מן הדיון במעמדה הנורמטיבי של השמיטה — דאורייתא או דרבנן — הוא יחסו של הרב קוק למפעלו של רבי יהודה הנשיא בכל הקשור לשמיטה . לרבי מיוחסת הדעה שהשמיטה בזמן הזה היא דרבנן . מיוחסות לו גם הקלות רבות נוספות בהקשר של השמיטה , והן מקבלות מקום חשוב בדיונו של הרב קוק . 24 יתרה מזו , מעדותו של ר ' יוסף קארו עצמו עולה כי שיטתו ) אין קדושת שביעית בפי...  אל הספר