ידידיה שטרן לפני 20 שנה זועזעו חיי . נוסף על הטראומה הלאומית שחווה כל הציבור הישראלי התנסיתי בטלטלה רגשית מיוחדת כשהתברר לי שרוצח ראש הממשלה יצחק רבין הוא תלמיד בפקולטה ששימשתי בה דיקן באותה עת . הבנתי שמשהו גדול מאוד השתבש . לראשונה הרגשתי שמדינת ישראל שאליה נולדתי איננה חסינה מפני הכוחות ההרסניים שהביאו לאובדן עצמאותנו הלאומית בבית השני . השנים שחלפו והניסיון המצטבר בחוויה הלאומית אינם מהסים את החששות . אמנם מתרחשים תהליכים מתקנים , אך זרמי העומק שאפשרו את הרצח טרם טופלו כנדרש . מהי הדיאגנוזה הנכונה של הבעיה ? ומהו תפקידו של זיכרון הרצח במתן מענה לה ? א . אחריות ברור לכול מי נרצח ; מי שילם בחייו החד - פעמיים . ואולם מטרתו של הרוצח לא הייתה האדם יצחק רבין אלא ראש ממשלת ישראל . מדובר ברצח פוליטי שנועד לשנות את מדיניותה של הרשות המבצעת ולמנוע את מימושו של הסכם אוסלו . היריות בכיכר מלכי ישראל ( כשמה אז ) ביקשו להחליף את הפתק שבאמצעותו בוחרים בהדק האקדח שבאמצעותו רוצחים . הפגיעה ביצחק רבין נועדה להשיג השתלטות אלימה על שוק הדעות וההכרעות הלאומי . ולכן הדם שנשפך בכיכר העיר היה לא רק דמו של ...
אל הספר