המשפחה בהגות דתית–מודרנית

בתיאור המרהיב שבפתיח לפרק זה מצייר אחד ההוגים הבולטים של היהדות המודרנית , הרב יוסף דב הלוי סולוביצ ‘ יק ) , ( 1993 - 1903 את היחסים הזוגיים כהקשר שבו מתאפשרת פרסונליזציה של המיניות ולמעשה הפיכתו של האדם לבעל אישיות ) הוא מאמץ את המונחים הבובריאניים ומכנה זאת מעבר מקשר של “ אני – זה “ לקשר של “ אני – אתה “) . הנחת היסוד של ספרו היא שיש לראות את התא המשפחתי כקהילה זעירה , או כלוז בסיסי של חיים קהילתיים . לכן בעיניו גם הזוגיות המרכיבה את המשפחה היא קהילה גרעינית שבה האדם “ יוצא מעצמו “ ומתחייב לאהוביו מרצונו החופשי . במונחים האקסיזטנציאליים – הדתיים של הרב סולוביצ ‘ יק , החיים המשפחתיים גואלים את האדם מעצמאותו – בדידותו ומממשים את תכליתו כברייה חברתית . כיוונים מקבילים אפשר לראות בתאולוגיה של המשפחה שהציע האפיפיור יוחנן פאולוס השני ) , ( 2005 - 1920 בפיתוח אידאל “ קהילת האישים “ ) . ( communio personarum לפי דוקטרינה זו , אשר זוכה לתהודה רבה בעולם הקתולי כיום , הערך של משפחה איננו נגזר רק מהיותה אבן מאבני הבניין של החברה בכללותה , אלא מכך שהיא משמשת מקום שבו אדם יכול להיות כלפי אהוביו לא...  אל הספר