לו נשאלתי לתמציתו ולמשמעותו של מוסד הנישואין , הייתי אומר כי באמצעות הנישואין חל המעבר המופלא ממערכת קשרים של “ אני “–“ זה “ אל קשרים שבין “ אני “ ובין “ אתה “ . המיניות עוברת באמצעות הנישואין תהליך של פרסונליזציה , כחוויה משותפת של ה “ אני “ וה “ אתה “ — קהילה בת שני פרטים נפרדים , הנדחפים בשל בדידות וייאוש מטאפיזי לוותר על עצמאותם ולהתחייב זה לזה . כאמור , הגישה הלעומתית נשענת על קווי רצף , אם כי לא על קווי דמיון , בין המשפחה לבין הפוליטי ולפיכך מעלה מחדש לפני השטח את יחסי המשפחה - מדינה . המשפחה היא לעומתית כלפי המדינה באשר היא מקיימת מציאות של פוליטיקה עוברית . ככזאת המשפחה היא סביבה לא פוליטית המתווכת בין הפרט ובין החיים הפוליטיים ומכשירה את התקיימותו במרחב הפוליטי . המשפחה 90 המונח “ דתות ציבוריות “ מציין את הדתות שאינן מקבלות את ההבחנה בין הפרטי לציבורי , בין פוליטיקה ארצית לדתית , בין הקודש לחול , כך שלמעשה הן אינן מוותרות על החלת הדת במרחבים הציבוריים . 91 יוסף דב הלוי סולוביצ ‘ יק , אדם וביתו : שש מסות על חיי המשפחה ) בעריכת דוד שץ ויואל ב ‘ וולוולסקי ) , תרגם : אביגדור שנאן ...
אל הספר