את חמשת סוגי השיטות הרוביות אפשר למיין לפי נוסחאות החלוקה ולפי גודלם של מחוזות הבחירה . המיון הראשון מבוסס על נוסחאות החלוקה . אפשר לסכם ולומר כי יש למעשה שתי קבוצות של שיטות רוביות : הראשונה כוללת שתי שיטות שאינן דורשות רוב מוחלט ( רוב משוט והצבעת בלוק ) , והשנייה כוללת שלוש שיטות הדורשות רוב מוחלט של קולות כדי להכריז על מועמד כמנצח ( רוב מוחלט בשני סיבובים , הקול היחיד שאינו נייד והצבעה אלטרנטיבית ) . המיון השני הוא לפי גודל מחוז הבחירה , וההבחנה המקובלת היא בין מחוזות חד נציגיים למחוזות רב נציגיים . לוח 9 מציג את רשימת המדינות הדמוקרטיות החופשיות ( לפי הגדרות ארגון החופש העולמי ) הנוקטות את אחת מהשיטות הרובית שהוצגו עד כה . אפשר להיווכח כי אזורי בחירה חד נציגיים מאפיינים את רוב הדמוקרטיות ( 17 מדינות ) , ואילו אזורי בחירה רב נציגיים קיימים במספר קטן של דמוקרטיות ( 5 מדינות ) . מיקרונזיה היא הדמוקרטיה בעלת מספר הנציגים ומחוזות הבחירה הקטן ביותר ובבית הנבחרים שלה מכהנים 14 נציגים בלבד , ואילו בריטניה היא הדמוקרטיה בעלת בית הנבחרים הגדול ביותר 646 — נציגים ( נכון ל . ( 2005 מקור : עיב...
אל הספר