מראשית ימי הדמוקרטיה האתונאית ומאז הגדיר אריסטו את האדם " יצור פוליטי" נטענו המושגים " פוליטיקה " ו " דמוקרטיה " במשמעויות רבות , מקצתן מצמצמות את גבולות המושגים האלה ומקצתן מרחיבות . נמרוד אלוני , למשל , מחבר בין השניים וקושר אותם לתפיסת העולם ההומניסטית . לטענתו , " הדמוקרטיה היא הפוליטיקה של ההומניזם " . הנחת המוצא העומדת בבסיס פיתוחה של פוליטיקה ריבונית היא השאיפה ליצור את התנאים למימושו העצמי של הפרט ( כל הפרטים !) בחברה שהוא חי בה . לשם כך יש להעמיד במוקד העשייה הפוליטית יצירת הסדרים שבהם " ההתפתחות החופשית של כל יחיד היא התנאי להתפתחות החופשית של הכלל " . במילים אחרות , חברה ראויה היא חברה שמעמידה במרכז את הדאגה לחירותם , רווחתם והתפתחותם של כלל חבריה . הנחת יסוד נוספת המאפיינת עשייה פוליטית בחברה דמוקרטית היא קיומו של פער מתמיד בין המצב המצוי למצב הרצוי . הזירה הפוליטית , הן ברמת היחיד הן ברמת החברה , היא המקום שבו נעשה הניסיון להקטין את הפער הזה בין הקיים לבין מה שראוי שיהיה . לעומת השואפים להנציח את המצוי ( או לבכות על קיומו בנוסח השיח הקורבני ) גישה זו מציבה את הצורך המתמיד ...
אל הספר