התעצמות נוכחותו של השיח הקורבני בשיח הציבורי הולידה מעין אופנת קורבנות , וכמעט כל קבוצה מבקשת להתהדר בתג יוקרתי זה . יוסי שריד היטיב לנסח כמיהה זו במאמרו " כל הארץ עשוקים , עשוקים " : " התשוקה הכפייתית להתקרבן טבועה , כנראה , בדנ " א הלאומי שלנו " . שריד צודק בעניין תשוקת ההתקרבנות , אך טועה בייחוס תכונה זו לדנ " א הלאומי שלנו דווקא . מדובר בתופעה עולמית , ואת מגוון מבעיה אפשר למצוא בעוצמות לא פחותות ברחבי העולם המערבי , כפי שהצגתי בפרק הקודם . אחד התהליכים המעניינים המאששים את אופנת הקורבנות הוא הרצון הגובר של חברי האליטות להיות שותפים לשיח זה , ולא מהצד המקרבן אלא מעברו השני של המתרס . בחינה מהירה של השיח האשכנזי שהתפתח בתגובת נגד לשיח המזרחי הרדיקלי מלמדת שהטיעון " גם אנחנו היינו קורבנות " משמש סוכן כפול : גם כסוג של טיעון נגד המבקש להמעיט בערך " הבכיינות המזרחית" ולהעמידה בהקשר של רוח התקופה וגם כרצון לא מודע להשתתף בתחרות הקורבנות . 192 שריד ( לעיל הערה , ( 16 עמ ' . 15 קריאה של אלפי טוקבקים באתרים שעסקו בסוגיה זו מעלה את נוכחותם המקבילה של שני ההיבטים האלה . להלן מדגם קטן מהתגובו...
אל הספר