מן הראוי להציב את השיח הקורבני בחברה הישראלית בתוך ההקשר הרחב יותר , כחוליה נוספת בתהליכי עומק אחרים במישור העולמי ובמישור הישראלי , כגון עידן קץ האידאולוגיות ; תהליכי הגלובליזציה ; הביקורת הגוברת על פרויקט המודרנה ; הניסיון להקנות מבע לקולו של " האחר " בשיח הציבורי ; הפניית תשומת הלב לכל המודרים , המושתקים והמנוחשלים ; וההצבעה על מגוון אמצעי השליטה , הדיכוי וההזרה של ההגמוניה והאליטות השולטות בחברה . החל באמצע המאה העשרים , ככל שנחלשו חישוקי הדת האזרחית הלאומית כמקור מרכזי בעיצוב הזהות האישית , כך גברו הקולות שביקשו לעצב את זהותם בהתרסה כלפי מי שנתפסו כמעצבי סדר היום הלאומי . מאז שנות השישים של המאה העשרים אנו עדים למעבר מתהליכי בנייה לתהליכי פירוק . מכלול נרחב של הוגים , חוקרים , אנשי ספרות , אמנות וקולנוע נרתמו לקידום תהליכים שקיבלו כותרות כגון : ממודרניות לפוסט – מודרניות ; פירוק המטה – נרטיב הלאומי ( ובהקשר הישראלי — פירוק המטה – נרטיב הציוני ); מחברה חד – קולית לחברה רב – קולית ; מכור היתוך לרב – תרבותיות ; מהיסטוריה של מנצחים להיסטוריה של מנוצחים ; מהיסטוריה מונוליטית להיסטוריה ...
אל הספר