ועדויות . גם כאן אבקש לדלות מתוך המכלול המורכב של סוגיה זו רק את הפרטים הרלוונטיים לגלגולו של השיח הקורבני בחברה הישראלית . כשם שדהאן כלב מציגה את עצמה כקורבן של שלושה מעגלי דיכוי , גם השיח העוסק ביחס היישוב והמדינה לניצולי השואה מציג " כפל קנס " קשה מנשוא : קורבנות השואה , שחוו את הגיהינום הקשה ביותר שיצרה הציוויליזציה האנושית , נתקלו בארץ בהתנשאות ובאטימות לסבלם והיו גם לקורבנות הציונות . מובן שמעבר לביטויים קיצוניים ויחידים לא מדובר בשני מקרבנים שווי ערך , אלא במצב טרגי שבו נוסף על מסכת הסבל והייסורים שגזר המקרבן האולטימטיבי באירופה , קיבלו הניצולים " בונוס " מממסד אטום שגילה קהות חושים למצבם והשתמש בציניות בסבלם לשם השגת הון פוליטי . כמו קורבנות הלינה המשותפת וקורבנות ההגמוניה האשכנזית , גם קורבנות שארית הפלטה מוצגים בשיח הקורבני כחומר ביד היוצר הציוני , כקורבנות פסיביים של מנגנון דכאני שראה בהם אמצעי להשגת מטרותיו על ידי הפעלת רשת של אמצעי שליטה ומניפולציה מתוחכמים . כמו בשני המקרים הקודמים , גם כאן חשוב מאוד להדגיש ( ובמקרה זה אף יותר מבשתי הקבוצות הקודמות ) שאכן מדובר במציאות קש...
אל הספר