לנוכח הצנזורה הביטחונית על כלי התקשורת הנהוגה בישראל מתוקף חוק , ולנוכח הלשון העמומה של סעיף 70 ( ה ( המאפשרת לבקש צווי איסור פרסום גם מטעמי ביטחון , החקיקה הישראלית מעניקה סמכויות מקבילות ויוצרת התנגשות חזיתית בין סמכותו של בית המשפט לסמכות הצנזור . סעיף 70 ( ה ( לחוק מעורר שאלות באשר ללגיטימיות של העברת סמכויות השייכות במובהק לרשות המבצעת לידי הרשות השופטת . העברה כזאת נעשית בנסיבות המעוררות חשד שהיא נועדה להשיג יעדים שאי - אפשר להשיג בדרך הרגילה בשל עקרון הפרדת הרשויות , מתוך הפרת האיזון בין עקרון חופש הביטוי לבין הגבלתו מטעמי ביטחון . אחת הבעיות העיקריות הנוצרות עקב ריבוי רשויות העוסקות בצנזורה היא שכל רשות נוהגת על פי אמות מידה אחרות ומפעילה מבחנים אחרים . מצב זה יוצר בלבול וחוסר אחידות בתוצאה ופוגע אגב כך בזכויות יסוד ובקוהרנטיות השיטה המשפטית . מאחר שסמכותו של בית המשפט רחבה מזו של הצנזור , לדעת רשויות האכיפה בפרקליטות המדינה ( שפרשנותן משקפת את עמדת המדינה בנושא ( , בית המשפט אינו מחויב לאמות המידה של מבחן הוודאות הקרובה שעל פיו פועלת הצנזורה . דוגמה בולטת לפגיעתם של צווי איסור...
אל הספר