פרק זה מתבונן בחוויה הנשית בצבא מבעד לעיניהן של הנשים עצמן , ועוקב אחר האופנים השונים שבהם הן מבנות את זהותן הנשית . שירי החיילות נבחנים אל מול הפולקלור הגברי הדומיננטי בארגון הצבאי . הנחת המוצא היא כי הדימויים המגדריים נבנים בתהליך דיאלקטי בין העצמי לאחר , לכן יש לבחון את שניהם על מנת לתאר את השלם של כל אחד מהם . בבחינת שיח הזהות המגדרי נבקש לעמוד על מערך הדימויים הדיאלקטי של נשים המתקיים בפולקלור הצבאי – כיצד רואות הנשים עצמן את שירותן בארגון הגברי , כיצד הן מגיבות לדימויים שלהן בפולקלור הגברי , ומה יכול הפולקלור ללמד אותנו על הדרכים שהן בוחרות להיות נשים בסביבה תרבותית גברית . בניתוח שירי החיילות התמקדתי במופעיו של הגוף הנשי בשירים כקטגוריה המארגנת של הניתוח , משום שהם נובעים ישירות מן הטקסטים עצמם . התופעה הבולטת בשיריהן של החיילות בצה " ל מדהימה בעוצמתה : מתוך שישים שירים שחיברו ושרו נשים , בארבעים ושישה ( כ - % 80 ) יש התייחסות ישירה לגוף הנשי בגילוייו השונים . נראה שעבור הנשים החוויה הצבאית מתווכת , ראשית לכול , דרך הגוף – תחושותיו , כאביו , גודלו , חוסנו או חולשתו , ומידת השתלב...
אל הספר