על פי קפלן , הדימוי העצמי של הלוחם מבוסס על כמה פרמטרים העולים בקנה אחד עם הערכים של הגבריות ההגמונית : תעוזה ולקיחת סיכונים ; סבולת פיזית ; פיתוח סבולת מנטאלית הכרוכה ביכולת עמידה באתגרים קשים ובתנאי לחץ ; רעות ואחווה גברית ; מקצועיות ורוח לחימה . כל אלו מוצאים את ביטויים בשירי הפולקלור של הלוחמים . עם זאת , הערכים הגבריים ההגמוניים הנתפסים כערכים גבריים חיוביים ונורמטיביים , נצבעים בשירים בגוון תוקפני ובאים בהם לידי ביטוי באופן מועצם , מוקצן ומוחרף . ללוחמים הטובים יש " רעל בעיניים " ( שיר מס ' 149 ) והם מאופיינים בהתנהגות " מטורפת " וחסרת גבולות , שאינה ניתנת לריסון . לוחם הרוצה להביע את תשוקתו לנקמה באויביו משתמש בביטוי " אני רוצה פיגוע " ( שיר מס ' 27 ) ו " עראפת צועק הצילו" רק ממראם של לוחמי גבעתי ש " את הגזרה הם שוב הציתו " ( שיר מס ' . ( 150 התוקפנות ניכרת גם בכינויי החיבה העצמיים של הלוחמים , כגון ערבים , חיות , זונות , סוסים , מכורעים , שליחי השטן או שהידים , שהם למעשה קללות שגרתיות שהפכו לביטויים של שבח וכבוד . הכינויים הללו מנכיחים את האלימות , הפראות והכוחנות כדרך פעולה המ...
אל הספר