האסטרטגיה המרכזית של שירי החיילים האנונימיים להתמודדות עם המוות היא הומור : המוות ההרואי הנשגב והקורבן הלאומי המרומם המופיע בשיר הפופולארי עוברים תהליך של הנמכה והגחכה הנוצר מהיפוך המשמעות של השיר המקורי העומד ביסודם . ההומור משמש בשירים אלו סוג של משכך כאבים , המטשטש את עוצמת המפגש החזיתי עם המוות . אלא שהשימוש במונח בדיחה או הומור אינו מתאים באופן מלא לתיאור השירים העוסקים במוות , שכן אין הם מבדחים , אלא פרודיים , אירוניים וספקניים . הפרודיה כחיקוי המגחך את הנוסח המקורי אינה מיועדת רק לבדר ולבדח , אלא תוקפת גם תכנים , אידאות ותפיסות חיים . הפרודיה מופיעה בתדירות גבוהה בשירים העוסקים באתוס הלאומי , משמשת כלי יעיל לערעור על מסרים חברתיים קיבוציים וחותרת תחת אופן הצגתם הסמכותי של אירועים לאומיים בשיח הספרותי והעיתונאי , המגובה בכוח תרבותי וחברתי . במקרים אחרים משמשת הפרודיה ההומוריסטית גם כאקט של הצפנה למסרים מתריסים שיש קושי להביעם בגלוי באופן אחר . מבע אירוני מפוענח בשני שלבים . בשלב הראשון על הנמען להבחין בסוג כלשהו של אי - התאמה : עליו להבחין שהמשמעות הישירה של המבע אינה זהה למשמעות...
אל הספר