פריחה אביבית שופעת מסיימת חלק ניכר משירי המלחמות של הזמר העברי . הפריחה המחודשת מבטאת את החזרה הטבעית וההכרחית לשגרת החיים , אך היא קשורה גם קשר הדוק בהבטחת הזיכרון הנטוע לא רק בלבבות , אלא גם באדמה ובנוף עצמו , ודרכו ימשיכו לחיות הקורבנות השותקים בחיי האומה : " יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה / אודם כלנית , בהר ובמורד . / זה אשר ילך , בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו / אותנו באב אל וואד " ( באב אל וואד , גורי , פרשקו ) . שירם של דידי מנוסי ויוחנן זראי מי שחלם מבטא את רעיון הזיכרון הנטוע בלב ובנוף כאחד בצורה המפורשת ביותר : " וההרים עוד יבערו באש זריחות / ובין ערביים תנשב עוד רוח ים / אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות / הם שיעידו , כי זכרנו את כולם . " הפרח הנובט ממקום מותו של ההרוג הוא אחת מצורותיה המפורסמות של המטמורפוזה במיתולוגיה היוונית . עצם השימוש באפוס של המטמורפוזה הוא מעשה קלסיציסטי , הבא להשגיב את המתואר באמצעות התפיסה העתיקה . בשיר יש פרחים ( נתן יונתן , מוני אמריליו ) נמצא זיהוי מוחלט בין הפרחים האדומים שמצמיח הטבע לאחר הקרבות לבין הנופלים בקרב המסומלים כפרחים החיים לנצח בזיכרון בא...
אל הספר