במקאמה מסדר הנופלים שנכתבה לאחר מלחמת ששת הימים משלב חיים חפר את מודל המת - החי במבול של סופרלטיבים ורטוריקה , בעיקר באמצעות לשון " מכובסת " המתחמקת מציון עובדת המוות כהווייתו , עודף של דברי שבח והלל לנופל שנמצא כישות בלתי מוגדרת בין החיים למוות . במקאמה זו מפתח חפר פיתוח מלא חיוניות את תמונת הנופלים החוזרים מן הקרב האחרון ונפגשים לאחר מותם בעולם של מעלה , תוססים ומלאי חיות , עליצות ותחושות אחווה ורעות . חזרות ועודפות של פעלים ומיקומם בראשית השורות יוצרים מודל היפרבולי המעניק עוצמה וחיוניות לדמותם של הגברים הלוחמים שכבר אינם בין החיים . לא כבשיר הקודם , מצחם אינו מלבין כפני המתים , אלא הם גברים שבגברים , חזקים ושזופים מן הקרבות שהתנהלו במרחביה הלוהטים של הארץ : " הם באים מן ההרים , מן השפלה מן המדבר / הם באים – שמות , פנים , עיניים – ומתייצבים אל המסדר / הם באים בצעד גברי , חזקים ושזופים / הם יוצאים מתוך המטוסים המרוסקים ... / הם קמים מאחורי הסלעים ... " חוסנם הגופני של המתים המתואר בבית הראשון של המקאמה הוא רק הקדמה , בחזקת קל וחומר , לחוסנם ולשיעור קומתם המוסרי המתגלה בסיום , כשהם מצ...
אל הספר