מרחביה של הארץ מתוארים בשירי החיילים מתקופה זו מתוך מבט מקיף ורחב מאופק אל אופק ובתחושה של בעלות . התבנית התחבירית מ ... עד ... ( הנמצאת בשירים עוד משנות העשרים והשלושים ( כמו " מני דן ועד באר שבע מגלעד לים " ... או " ממורדות הלבנון עד ים המלח ... " ) חוזרת בשירי שנות השישים כתבנית המבקשת להביע באופן סמנטי את תחושת הראייה הסוקרת את המרחבים הנתפסים בעין ואשר נכבשו בפועל . הלוחם מבקש להעניק לאהובתו את הצפון כולו הנפרש לעיניו : " אילו היית כאן איתי / הייתי נותן לך מזכרת / את כל האורות חמדתי / מהבניאס ועד הכינרת " ( מלכות החרמון , יובב כ " ץ , אפי נצר ); " אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון / עד כנרת ועד לרמה / נזמר והשיר יעפיל לעמון / יהדהד עד מדבר השממה " ( לצפון באהבה , דודו ברק , נורית הירש ); " מגונן ועד מנרה / נעלה צפונה ... מיוטבת ובאר שבע / נעלה צפון " ( נעלה צפונה , נעמי שמר ) . מודל היציאה והחזרה שפגשנו לעיל מופיע גם במהלך שנות השישים , בעיקר בשירי הצנחנים שבהם מודגשים רגעי הרחיפה באוויר כרגעים שבו נמצא הלוחם במרחב הלימינלי ( בין שמיים לארץ ) קצת אחרי הקפיצה – ועוד לפני הנחיתה . הצנחן ...
אל הספר