למרות מעמדם העממי של שירי החיילים בתקופה המוקדמת של הזמר העברי הצביעו החוקרים על הבדלים משמעותיים בתוכן ובסגנון בין השיר האנונימי הספונטאני שצמח מלמטה לבין השיר העממי הספרותי שהיה פרי התרבות העממית הרשמית מוכוונת האידאולוגיה . בשירים שחוברו והושרו בארץ במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת ניכרת נטייה גבוהה מאוד לשימוש בשפה המקראית , המופיעה בכל רמות המערכת הלשונית , וכן מופיעות בהם מילים ומשמעויות ייחודיות לרובד הפואטי המקראי , בעיקר לרובד הארכאי של השפה המקראית . מגמה זו לא הייתה אקראית . העברית שהייתה מונעת אידאולוגית , התבססה במערכת התרבותית בעיקר באמצעות תפקודה בשירים העממיים שביטאו את יעדיה המקודשים של הציונות הארץ ישראלית החילונית ( כמו גאולת הארץ , עבודת כפיים , התחיות פנימית מוסרית ) והנחילו אותם בציבור הרחב . בשיר העממי הספרותי שיש לו מחבר מוכר ( כמו יהודה קרני – הי עגבנייה , שלונסקי – לא אכפת ואביגדור המאירי – הי הי נעליים ) בולט העיבוד הספרותי הגבוה של לשון השיר . לעומתו , השיר האנונימי מתאפיין בתחביר לא נורמטיבי , ובעירוב של אוצר מילים גבוה עם לקסיקון לועזי וסלנג . בין...
אל הספר