האתוס של הלוחם החל להופיע לאיטו במהלך שנות המרד הערבי גם בשירים שנכתבו במרכז הזרם האידאולוגי ההגמוני . תהליך זה התרחש בד בבד עם תהליך השינוי במשמעות המילה " כוח " באתוס הציוני : מהבנת הכוח כמסה קריטית של יהודים בארץ ישראל , להבנתו ככוח צבאי פיזי . האמונה שניתן להקים את הבית הלאומי בדרכי שלום החלה להתערער , ובעקבותיה גם האתוס האופנסיבי . בד בבד עם שירים שהוסיפו ופיארו את השלח והאת כאחת , הפך לשיר התקופה זמר הפלוגות של אלתרמן , שרק חמש שנים קודם לכן כתב את שיר בוקר למולדת ואת שיר העמק – שני שירי הלל למעשה הבניין . השיר החדש זמר הפלוגות מסמן במידה רבה את קו הגבול בין האתוס הדפנסיבי לאתוס הלוחם . השיר שהוקדש לפו " ש ( פלוגות שדה ) היה כמדומה השיר הראשון מבית מדרשה של תנועת העבודה , שהוקדש כולו לפיאור יחידה לוחמת . השיר מדגיש כי בעוד בעבר הובא השלום על ידי מחרשה , עתה – הוא יובא על ידי הרובים ! עם זאת , השלום בשיר מוצג עדיין כתכלית המלחמה . השיר היה חשוב גם ככלי לטיפוח התודעה העצמית ורוח היחידה , אך מעבר לכך נתן ביטוי לתזוזה האיטית שהתחוללה במרכזי הכובד של האתוס הלאומי . עניינה המרכזי של הנ...
אל הספר