לאחר מותם של מאו דזה - דונג וג ' ואו אן - לאי ומעצר חברי " כנופיית הארבעה" באוקטובר , 1976 נמשכו מאבקי השליטה בראשות המפלגה וכחלק מכך על ניהול מדיניות החוץ . לאחר מספר חודשי מאבק הוכר דנג סיאו - פינג כמנהיג הבכיר , אולם החשדנות ההדדית לא נעלמה בן לילה , וחלק מהחברים הוותיקים חששו שמדיניות " הדלת הפתוחה " תכניס משבי רוח מערביים לסין שעלולים לאיים על ההגמוניה של המפלגה . לטענתם , צעדי הפתיחות החלו בעת שבסיסי המפלגה ומוסדותיה נותרו חלשים , ולכן הרפורמות יכולות ליצור לחץ שיעמיד בסכנה את יסודותיה הרעועים של המפלגה . בשנים הראשונות של שנות השמונים נראה כי חל שינוי לטובת הרפורמיסטים , בעיקר כשצל הימים הקשים של " מהפכת התרבות " הפחית את עוצמת הקיצונים . ככל שידם של הרפורמיסטים גברה במאבק הפנימי , כך יכלו דנג ומקורביו לחזק את המרכיב המקצועי , ולאפשר לו לפעול לצד המרכיב הפוליטי - מפלגתי , אשר נותר , כבעבר , בעל העוצמה והסמכות בכל הקשור לתהליכי קבלת ההחלטות בסוגיות חוץ . הרצון ליצור איזון בין המרכיב המקצועי בזירה הלאומית לבין פיקוח והנחיה מפלגתית , הניע את דנג לחזק את מעמד מועצת המדינה אל מול המו...
אל הספר