החינוך הפורמלי ויחסו לגבורה בשואה

ספרי הלימוד תכניות לימודים בנושא השואה החלו להיכתב רק במהלך שנות ה - , 50 במסגרת גיבוש וכתיבת תכניות לימודים לחינוך היסודי והעל - יסודי . ההתחלה הייתה מינורית : בראשית שנות ה - 50 הוכנס הנושא לכיתות ח ' בהיקף של שעתיים שנתיות , שטיפלו שווה בשווה בין שלשה נושאים : ההשמדה , המרד וחלקו של היישוב בהצלת יהודי אירופה . התמונה בפועל הייתה שונה לחלוטין . באחד מספרי לימוד ההיסטוריה לתלמידי תיכון ב - 1965 סוכמו חיי היהודים בתקופת השואה ברוח זו : " בעמידת הגבורה של יהודי הגיטו היה משום פיצוי לכניעה המבישה של המובלים למחנות השמדה " . סיכום זה אפיין את הכתיבה העוסקת בשואה בספרי הלימוד במערכת החינוך הפורמלית בין תש "ח לתשכ " ז . ציר התיאורים הוא ההנגדה בין הפסיביות היהודית , שמשמעותה קלון , לבין ההתגוננות בנשק , שמשמעותה כבוד . מתוך 14 ספרים שבדקה רות פירר במחקרה , תשעה מייחדים למאבק המזוין מקום כפול ויותר בהשוואה לתיאורים אחרים מחיי הגטאות והמחנות . המרד המזוין , בעיקר מרד גטו ורשה , היה דגם ההזדהות הבולט . המורדים תוארו כ " עבריים " חניכי תנועות נוער ציוניות , לעומת ההולכים למוות שתוארו כיהודים . ...  אל הספר
האוניברסיטה הפתוחה