המחקר על היחס לכוח בציונות הדתית עדיין בראשיתו והוא בעיקרו מחקר הגותי . מחקר ראשוני בסוגיה זו נערך בידי אלי הולצר , שבחן השקפות אידאולוגיות באשר לשימוש בכוח אצל שלושה הוגים ציונים דתיים : הרב קוק , הרב ריינס והרב תמרת , והרחיב בדיקתו גם לממשיכי דרכם – שם כבר אפשר למצוא גם התייחסויות לבעיות השעה . הולצר ניתח את יחסו של הרב קוק להפעלת הכוח ומצא בה השקפה דיאלקטית המותחת קו מפריד ברור בין אומות העולם , המנהלות מלחמות , לבין עם ישראל שישוב לזירה המדינית וההיסטורית בלא צורך בפעילות צבאית . ממשיכי דרכו של הראי " ה קוק ביצעו " היפוך עמדה מתוך המשכיות רעיונית " . משמעותה הייתה שהשימוש בכוח במהלך התחייה הלאומית הוא אחד מסימני הגאולה , האקטיביזם הצבאי הוא ביטוי ברור ל "קץ המגולה " , ומכאן הקדושה המוענקת לצבא ולגבורה . 37 שפירא אניטה , המיתוס של היהודי החדש , עמ ' . 127 תערובת מסרים סותרים אלה מתוארת כך אצל ס ' יזהר , ימי צקלג : " צקלון קטן היה למורינו ובו כל מיני דברים מלוקטים מפה ומשם , לעבר ולעתיד , לשמאל ולימין ] ... [ תמיד היינו תולדת פשרה מחוכמת ] ... [ אחד ביקש בנו את נמרוד גיבור ציד ואת יש...
אל הספר