במקום בכהונה נפסל מכהונתו . כך גם אדם שבחר להמיר את דתו , איבד את יכולת העמידה בברכה . ב . ההסתמכות על דברי הט " ז בהיתר ברכה בישיבה לכוהן עם מוגבלות לאחר שטען טענה שמקורה בסברה , הקובעת שרק כוהן היושב בזדון פסול מברכה ולא כוהן המוגבל בגופו , מבקש הרב ריישר להיתלות באילן גדול ( שם ) : ואל יתמה המתמה לומר איך אשמע להקל דבר דלא נראה בהדיא [ שלא נראה בגלוי ובבירור ] בדברי אחד מן הראשונים והאחרונים זה אינו דהא [ על זה ] מלשון הט " ז ( שם סוף סימן קטן כ " ז ) משמע קצת כן שכתב , וזה לשונו : " כגון יושב שיכול לעמוד " עד כאן לשונו . משמע הא [ זה ] אין יכול לעמוד כגון זקן או חולה פודגרא [ סוג של מחלת פרקים ] וכהאי גוונא [ ובדרך זו ] מודה . הרב ריישר קושר עצמו לכתוב בט " ז , ולשם כך נעיין בו . השולחן ערוך ( אורח חיים , הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים , קכח , ל ) פסק את דינו של מי שיש לו מום בפניו או בידיו ( על פי הסוגיה שראינו ממסכת מגילה ) . פסק זה ממשיך את הפסיקה הרגילה בנושא , והיא שמומים הגורמים להסחת הדעת פוסלים את הכוהן מלברך ( " לא ישא כפיו מפני שהעם מסתכלין בו " ) , אבל " אם היה דש בעירו , ...
אל הספר