השו " ת שלפנינו עוסק בשאלה ההלכתית של כוהן קשיש שמפאת גילו אינו מסוגל לעמוד על רגליו ונאלץ להגיע לבית הכנסת בכיסא גלגלים . האחראים במקום הורו לו שמכיוון שאין ביכולתו לעמוד , הוא לא יוכל לשאת את כפיו ולברך את ברכת הכוהנים ( הנעשית בכל יום ) . הוראה זו גרמה לו לדיכאון ומשפחתו פנתה אליי בבקשה שאעיין בה מחדש . לאחר שעיינתי בסוגיה מצאתי עוגנים יציבים שאפשרו לי להורות לכוהן להמשיך ולהצטרף לאחיו הכוהנים בנשיאת כפיים . מטרת התשובה לבדוק את יחסה של ההלכה אל אדם שהמוגבלות הפיזית מונעת ממנו להישאר בתפקיד ייצוגי שאותו מילא בכל שנות חייו . הדיון כאן הוא , מצד אחד , פרטי ונקודתי ועוסק בשאלה אחת ומיוחדת ; בד בבד הוא גם מדגים את היכולת של פוסקי ההלכה להכיר בצרכים המיוחדים של אנשים עם מוגבלות ולהביא בפסיקותיהם לצמצום פגיעות למיניהם באנשים .
אל הספר