בהרצאה האחרונה , שהיה לי הכבוד לשאתה לפני כמה שנים ב " בית הלל " , היה עלי לדבר בזכות ההקשבה לפילוסופיה שהיא זרה לי לחלוטין , אבל לא יכולתי שלא להתרשם ממנה . תפקידי הערב שונה לגמרי . חובתנו כאנשי מדע ואולי אף כבני אדם לשלב רוח פתוחה עם קשי עורף . עלינו להיות מסוגלים לעמוד בפיתויים ; למשל בפיתוי לקבל את מה שדמיוני ומושך כאילו הוא אמתי . אין צורך בקשי עורף כדי לדחות את האבסורד , אבל אי אפשר להתעלם ממנו תמיד . מלומד דגול אמר פעם " אין כמעט דבר שאני בז לו " ( לייבניץ ); אמירה שפירושה , בין היתר , שאפשר ללמוד משהו מחקירת האבסורד , ולו גם זאת בלבד : ששוב אנו עומדים נדהמים מן היופי הטרנסצנדנטי של עקרון הסתירה . ההחלטה לשאת את ההרצאה הזאת גמלה בלבי בשנה שעברה , כשהסבתי לשולחן הפסח , ואחד מידידי הצעירים סיפר לי על הרצאה שנשא עמיתי , איש חינוך מפורסם מאוד , על הנושא שעליו אני עומד לדבר . כשקראתי שוב את ההגדה ושוב התוודעתי למאורעות הגדולים שהתרחשו במצרים לפני אלפי שנים , הוכיתי בתדהמה כלשהי על ידי הצגתם בספרו של פרויד או בהרצאתו של עמיתי . אמרתי בלבי שאני חייב לשאת הרצאה אחרת באותו נושא – " פרויד...
אל הספר