ידועה השיטה הגורסת , שנוסחת הציטוט בבבלי " אמר X משמיה ד " Y מתייחסת למסורת שבה המצטט ( X ) היה רחוק בזמן מן המצוטט ( , ( Y ולא שמע את המסורת ישירות מפיו . הנחה זו – שאחד ממייצגיה הראשיים הוא רש״י – הייתה רווחת גם בקרב בעלי הכללים בימי הביניים . טיעונו של רש״י סויג – הן בספרות הרבנית בימי הביניים והן במחקר – לאור היקרויותיה של הנוסחה גם במקרים שבהם המצוטט היה חכם הכפוף לקשיש שאותו ציטט , או במקרים שבהם תלמיד מצטט בשם רבו . מחקר זה מעלה בחינה של כלל הופעות הנוסחה ודומותיה בבבלי ( כ 250 מקרים ) . בחינה זו מובילה לדיון מחודש במסקנות שהועלו במחקר ביחס לזמנה , לאופייה ולמידע ההיסטורי שניתן לדלות על היחס ההייררכי שבין החכמים הנזכרים בנוסחה זו . כמו כן ייבחן מחדש תוקפה של טענת רש״י לאור בחינה זו של כלל הופעת הנוסחה בתלמוד הבבלי , והיא תוביל גם לדיון במקור שהיווה את הבסיס לפירושו . א . הכלל ובחינת תוקפו בבלי חולין יז ע״ב : אמר ליה רבינא לרב אשי : אמר לן רב סמא בריה דרב משרשיא משמך דאמרת ליה משמיה דרבא : צריכא בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלתא רוחתא . אמר ליה : אבישרא ואטופרא אמרי , ואתלתא רוחתא לא...
אל הספר