אבינועם כהן על פירושו של רש״י למונחים החריגים בשימושם בתלמוד הבבלי

מערכת הטיעונים בוויכוח התלמודי ובמהלכיו מובעת בעיקר באמצעות מבנים לשוניים וספרותיים , אחידים וקבועים , הבאים לידי ביטוי מעשי בטרמינולוגיה הספרותית המיוחדת במינה , כגון ״מיתיבי״ , ״והתניא״ , ״פשיטא״ , ״הכא במאי עסיקינן״ . לכל מונח שימוש והוראה משלו , ולפיכך הטרמינולוגיה שבתלמוד הבבלי היא עדות מובהקת למלאכה שקולה , שיטתית ועקיבה בעריכתו ובניסוחו . בספרות כללי התלמוד עשו בעלי הכללים ניסיון לאתר את המקרים שבהם חרגו המונחים מן המקובל . רש״י , הפרשנדתא של התלמוד הבבלי , לא טרח לפרש למען הלומד את מונחי התלמוד אלא דווקא במקומות החריגים , שבהם חש שהמונח מוצע בסוגיה שלא כדרך שימושו השכיח בתלמוד . מקרים אלו נלקטו באופן מרשים ושיטתי בידי יונה פרנקל , וכמעט שלא נעלמו ממנו מונחים הראויים להיכלל בה . במאמרי אתמקד בקצרה בכמה נקודות : א . הצגת מונחים חריגים בפירושו של רש״י , נוסף על אלו שהצביע עליהם פרופ׳ פרנקל . * הרצאה שנישאה בכנס הבין לאומי : יהודי צרפת – עבר הווה ועתיד , אוניברסיטת בר אילן , . 23 - 24 . 5 . 2006 1 ראה למשל עבודתו של י ' פרנקל , דרכו של רש״י בפירושו לתלמוד הבבלי , ירושלים תשל״ה . 2 ...  אל הספר