ב. מעשה הייבום ומעשה החליצה

מייד עם מיתתו של האח נעשית הזיקה בין אלמנתו לבין כל אחד מן האחים , והיא זיקת הייבום . גם החולקים אם יש זיקה או אין זיקה , שנזכרו בסוף הסעיף הקודם , אינם חולקים אלא במידת כוחה של הזיקה להטיל איסורים על היבם , אבל הכול מודים בזיקת הייבום שבין היבמה ליבם . ומשום זיקה זו אין היבם צריך אלא לבוא על היבמה כדי שתהא אשתו לכל דבר . ומשום הזיקה אין הביאה צריכה כוונת ייבום , אלא ״הבא על יבמתו , בין בשוגג בין במזיד , בין באונס בין ברצון , אפילו הוא שוגג והיא מזידה , הוא מזיד והיא שוגגת , הוא אנוס והיא לא אנוסה , היא אנוסה והוא לא אנוס , אחד המערה ואחד הגומר , קנה״ ( משנה יבמות ו , א ; דף נג ע " ב ) . כלומר , אם היה שוגג ולא ידע שהיא יבמתו , בין שהיה לו לדעת ולא העלה על דעתו , ובין שלא היה יכול להעלות על דעתו ולדעת ; או שהיה מזיד ולא נתכוון לייבום אלא לזנות ; או שהיה אנוס וכפוהו נגד רצונו לבוא עליה , קנה , לפי שהיבם אינו צריך כוונת ייבום או דעת ייבום . אין היבם צריך להתכוון לתכלית הביאה שהיא הייבום , אבל צריך הוא להתכוון למעשה ביאה . לפיכך אם הוא ״מתעסק״ , כמו שכוונה זו קרויה בהלכות שבת , או מוטעה ,...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן