כמו לבן האב חייב אף לבת לעשות כדרך אפוטרופוס , ודינו כשליח של הבת לעשות את הצריך בשבילה , לפי שאילו היתה לה דעת היתה רוצה והיתה דעתה לכך , שכן כל הקטנות כולן דעתן לכך . אבל הבדל יש בין צורכי הבן לצורכי הבת . הבן צריך ללמוד תורה ואילו הבת יש לעשות בשבילה שלא תצא לתרבות רעה , ותנהג היא וינהגו בה מנהג הפקר וזנות ( עיין ירושלמי כתובות פ " ד , ראש הלכה ח , ובבלי שם מט ע " א ) . לפיכך שנוי במשנה ( שם ד , ד ; דף מו ע " ב ) : ״האב זכאי בבתו בקדושיה , 2 ועיין מה שמובא באוצר הגאונים ( לרב״מ לוין ) , יבמות עמ׳ 192 הערה ד . בכסף , בשטר ובביאה ; וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ; ומקבל את גיטה ( כשמתגרשת כשהיא ארוסה ולא נשואה ) , ואינו אוכל פירות בחייה ( אם נפלו לה נכסים בירושה מבית אבי אמה ) . נישאת , יתר עליו הבעל , שאוכל פירות בחייה , וחייב במזונותיה , בפרקונה ובקבורתה״ . וכן ( שם ד , ו ; דף מט ע " א ) : ״האב אינו חייב במזונות בתו״ . האב אינו חייב במזונות בתו כמו שאינו חייב במזונות בנו , אף על פי כן הוא זכאי במעשה ידיה ובמציאתה . ועל כך כתבו התוספות ( גיטין מז ע " ב ד״ה ולביתך ) : ״אמרינן ...
אל הספר