הזכויות והחובות שהאיש והאשה גומרים בדעתם עם הנישואין , יש מהם שחלים ושייכים לזמן חייהם ביחד בנישואין , ויש מהם החלים ונוגעים לאחד מהם לאחר מיתתו של האחר או לאחר הגירושין . כמו שנתבאר , אם לא התנו הבעל או האשה במפורש וגילו דעתם שהם מתנים שלא כדרך בני אדם , הריהם זוכים ומתחייבים כדרך בני אדם במקומם ובזמנם . על הזכויות והחובות בזמן הנישואין שנוי במשנה ( כתובות ד , ו ; דף מו ע " ב ) שהבעל ״אוכל פרות בחייה ( מנכסים שנפלו לה בירושה משנישאת לו ) , וחייב במזונותיה , בפרקונה ( אם נשבית ) ובקבורתה״ . וכן ״זכאי במציאתה , ובמעשה ידיה , ובהפרת נדריה״ . וטעם הפרת נדריה הוא בלשון רש״י על דברי הסוגיה ביבמות ( צ ע " ב ) : ״טעמא מאי אמר רחמנא בעל מיפר ? כדי שלא תתגנה על בעלה , כגון נדרי עינוי נפש : שלא ארחץ , שלא אתקשט״ . גם ההיקף של החובות האלה הוא לפי מה שרגילים רוב בני אדם במקומם ובזמנם . במשנה שנו ( כתובות ה , ה ; דף נט ע " ב ) : ״ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה : טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ( זו מלאכה שהיא עושה לבעלה , ואם אינה עושה , שוכר הבעל מינקת , עיין למטה בפרק הבא ) , ומצעת לו המטה ...
אל הספר