תכלית הנישואין מצריכה חיים ביחד בלא זמן קצוב של האיש והאשה , שהרי הביאה , שהיא תכלית הנישואין , היא בדרך קבע בלי קצבה בזמן , לעולם , מצריכה אותם לחיות ביחד , לפיכך הם גומרים בדעתם יחד עם הנישואים לחיובים ולזכויות הדדיות בדיני ממונות , כדי לסדר את חייהם ביחד בלי ספקות ובלי מחלוקת . ועקרונות גמירת דעת זו לזכויות ולחיובים וכלליהם הם של דיני הממונות . גם גמירת דעת זאת אינה של האיש והאשה היחידים שלפנינו , שהרי אי אפשר לדעת מה שבלבם , אלא היא נאמדת לפי דעת רוב בני אדם שגמרו בדעתם להיות נשואים . ואם היחיד אין דעתו כדעת הרוב אלא כדעת המיעוט , עליו לגלות דעתו ולפרש שאינו רוצה בזכות או בחיוב שהרוב רגיל לגמור בדעתו , והולכים בעניינו לפי גילוי דעתו . אבל אם שתק ולא אמר דבר הוא זוכה ומתחייב כרוב . ואם לא רק הרוב גומרים בדעתם זכויות וחיובים אלה אלא כל בני אדם הגומרים בדעתם להיות נשואים , מלבד יחידים משונים , אין היחיד יכול לגלות דעתו שאינו רוצה לזכות או להתחייב ככל בני אדם , אלא בטלה דעתו אצל כל אדם , לפי שאומדים 1 והשווה גם תשובות הגאונים , מהדורת הרכבי , סימן תקכג . את דבריו שהם דברים בטלים , דברי...
אל הספר