כמו שטעות ואונס מבטלים את גמירת הדעת , אף קניין דבר שלא בא לעולם או שלא בא לרשותו , או קניין למי שלא בא לעולם , מבטל את גמירת הדעת . והטעם , לפי שרוב בני אדם אינם סומכים דעתם שהדבר יבוא לעולם או יבוא לרשות המקנה . ואם הוא דבר שבני אדם סומכים בדעתם שיבוא , לפי שהוא רגיל לבוא , יש כאן גמירת דעת והקניין קיים ( עיין לדוגמה רשב״א ונימוקי יוסף בבא מציעא סו ע " ב ד״ה התם זביני ) . במחלוקת רבי מאיר וחכמים אם אדם מקנה דבר שלא בא לעולם , אין רבי מאיר וחכמים חולקים אלא עד כמה בני אדם סומכים דעתם שדברים הרגילים לבוא לעולם אכן יבואו , והם גומרים בדעתם 4 תוספות כתובות ג ע " א ד״ה אדעתא ; גיטין לג ע " א ד״ה כל ; רשב״ם בבא בתרא מח ע "ב ד״ה מר בר רב אשי , אבל תוספות כאן ד״ה תינח , חולקים עליו . קניין בהם . וכן הדין בגמירת דעת לקידושין . שנוי בברייתא ( קידושין סג ע " א ) : ״האומר לאשה : הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר , לאחר שתתגיירי , לאחר שאשתחרר , לאחר שתשתחררי , לאחר שימות בעליך , לאחר שתמות אחותיך , לאחר שיחלוץ לך יבמיך , אינה מקודשת . רבי מאיר אומר : מקודשת״ . אבל המשנה שם מביאה את דעת תנא קמא בלבד ...
אל הספר