הליך הגירוש נעשה בחיפזון , אך גם בגמלוניות מסוימת . 487 שמות של מיועדים לגירוש הופיעו ברשימה הראשונית , ובליל 16 בדצמבר נעצרו 418 מהם , או נלקחו ממקומות מעצר שבהם שהו . בעודם כפותים באזיקים , הועלו העצורים על אוטובוסים והוסעו לעבר גבול לבנון . אף שההליך אמור היה להישמר בסוד עד להשלמתו , החלו להתרוצץ בישראל שמועות על מבצע הגירוש ועל היקפו , ואלה - מטבע הדברים - הגיעו גם לאוזניהם של ארגונים חוץ - ממשלתיים שעסקו בהגנה על זכויות אדם של פלסטינים . עורכי הדין שלהם עתרו לבית המשפט העליון בבקשה להוציא צו שימנע את הגירוש . " השופט התורן " באותו לילה היה השופט אהרן ברק , ומנקודת מבטה של הממשלה , היה זה ביש מזל . ברק היה מאז ומתמיד סובלני פחות מעמיתו הבכיר , נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר , כלפי מדיניות גירוש פלסטינים . כעותרת ראשית נגד הגירוש התייצבה " האגודה לזכויות האזרח בישראל " , הארגון הגדול והמשפיע ביותר בתחום זכויות האדם בישראל , שביקשה למצב את העתירה כמחאה עקרונית נגד מדיניות הגירוש , ולאו דווקא כבעיה של עותר ספציפי . ברק , לאחר שהבין כי מדובר במבצע גירוש רחב היקף , ולא בגירוש בודדים , ...
אל הספר