באוניית עץ רעועה למדי , במהלך שיט בינות לאייו הקסומים של מפרץ הא - לונג בצפון וייטנאם , פגשתי את מרקוס ותומס , שני צעירים גרמנים חייכנים ומאושרים שהחליטו באמצע שנות העשרים לחייהם ובאמצע לימודי תואר בכלכלה ועסקים לעשות שנת התמחות בסינגפור . כולנו היינו בחופשה . הם מהלימודים , אני מהעבודה . הרחק מגרמניה , מישראל , מהמזרח התיכון הבוער , ממלחמת העולם השנייה ומהשואה . רציתי לשמוע על התרשמויותיהם של הסטודנטים הגרמנים מאסיה התוססת , השונה כל כך מאירופה הישנה , המזדקנת והשוקעת . ביקשתי לדעת עם איזה מטען חווייתי וערכי הם יחזרו הביתה ומה בדעתם לעשות איתו . השניים העלו תובנות מבריקות והשוואות פיקחיות ביותר באשר לשוני בין שני העולמות . השיחה הקולחת והמרתקת התנהלה בנעימים . עד שאחד מהשניים החליט להעביר נושא . " אפשר לשאול אותך שאלה ביקורתית ?" הוא פנה אלי . דכדוך קל השתלט עלי . ידעתי מה הולך לקרות . " למה אתם לא עושים שלום עם הפלסטינים ? " הוא המשיך . אלפי קילומטרים מגרמניה ומישראל שקעתי שוב בביצת היחסים העכורים בין שתי המדינות הללו . היתה לי כמובן תשובה , אך הבעיה בעיני היתה שבן שיחי לא שאל אותי ס...
אל הספר