קשה להפריז במרכזיותה של זהות לחוויית המשמעות בחיי אדם . זהויות טוות מרקם סמיך שבו משוקע קיום משמעותי : זיכרונות , שאיפות , חששות , פרויקטים וקהילות . קשה להפריז גם במרכזיות מקום המושב של אדם לחוויית המשמעות , ומעידה על כך קריאתו בשם , הכרתו כדבר פרטי , שאין זהה לו , המביע יחס אנושי לחלק בעולם : הברונקס , כנרת , אררט , ונציה , גיברלטר , סהרה , מידלטאון , קנדהאר , אוסטרליה . נטייתם של בני אדם לישיבת קבע צוברת במקום שכבות של תוכן היסטורי המצטלב עם זהויותיהם על ממדים שונים ומקנה להן משמעות מקומית , משמעות ייחודית : זהות דתית של מוסלמי במקום הנקרא ניגריה לובשת צורה אחרת מצורתה במקום שנקרא אינדונזיה ; זהות לשונית של אנגלית בניו זילנד לובשת צורה נבדלת מצורתה במזרח לונדון . ביקורת על הבנייתן הקשיחה של זהויות המשמשות כצידוק לנעילת המקום איננה דרישה לביטול משקלם של זהות ומקום בחוויית המשמעות או לנטרול תפקידם בפוליטיקה . למעשה , מביקורת ההבניה הקשיחה של זהויות המשמשות כצידוק לנעילת המקום אפילו לא יוצאת התנגדות לעצם קיומו של המוסד המתחזק את עוול הנעילה . הצידוק לקיומן של מדינות נבחן לא רק לאור הבע...
אל הספר