לפני כשנתיים הגיחה לעולם השירה והספרות בישראל קבוצת " ערספואטיקה " כתופעה פואטית מיוחדת , שקולה החדש תפס את השיח הציבורי והתרבותי המתוקשר . תופעה זו מהווה שלב שמתאים להגדירו כמסע הבין דורי של דור שלישי רביעי להנכחת הפואטיקה של המזרחיות . במובן מסוים דווקא בתחנה הרביעית הזו פרץ באופן גלוי וישיר כעס גדול . נשאלת השאלה מדוע דווקא עכשיו פרץ הכעס , שכן לכאורה יש להבין זאת במושגים של מסע בין דורי , בו הכאב הולך ומתמתן . באופן מכליל המזרחיים בישראל הינם קבוצה , שעברה דיכוי על ידי ההגמוניה הלאומית אבל הייתה גם שותפה לאתוס הלאומי . כתוצאה מכך , קיימים רכיבים במסע הבין דורי של הזהות המזרחית , שמקבילים למסע בין דורי של קבוצות טראומה שונות . המשמעות היא : קיים דור ראשון שזוכר ומחובר לארץ המקור , כמו גם להון הסימבולי שלו . הדור השני משתדל להתאים את עצמו לדומיננטה התרבותית ובדרך כלל שותק — אולם לעיתים ( בפרט אצל יוצרים ) הוא בוחר לדבר דיבור שירי , הנושא אופי סימבולי או מקונן , ולעיתים רחוקות יותר מקלל . בדור השלישי ניתן לאפיין לעתים קרובות מבנה של חזרה אל הדור הראשון , כשתופעות רבות בפזמון הישראלי מ...
אל הספר