קשה שלא להתייחס לסמליות הגדולה של פרסום שירה לאחר המוות . דומה שמשהו מדרמת הקול המושהה , המלווה בצורה זו אחרת את תהליך הגדילה והפיכחון של תודעה הצומחת ממצב דיכוי אל צורותיה החדשות , פקד גם את ויקי שירן . אף שהיתה מהראשונים להוביל בארץ מאבק ומחאה חברתיים , ומתוך היותה מנהיגה העניקה קול וסללה דרך לאחרים בהקשרים רבים , הרי קולה הפואטי רב העוצמה השתהה . כאילו לקח יותר זמן לפרוץ , לשבור את הקיר ולצאת עם השירה הזאת . שירה חזקה . מטלטלת . לטעמי ממיטב השירה העברית בכלל , ושירת המחאה בפרט , שראתה אור בארץ בשנים האחרונות . אף שיש רגעים שבהם חשים כי בשלות ובוסר משמשים כאן חליפות , במיוחד במקומות שבהם נעשה ניסיון להפגיש כמה רבדי שפה , ואף שלעתים מוחש כי מגע רגיש של עורך פואטי היה עשוי לתרום בכמה מקומות , עדיין זו שירה במיטבה . ספר שיריה שוברת קיר מלווה בעבודות אמנות חשובות שאצרה שולה קשת , אמנית חשובה ומעמיקה , סוללת דרך ומובילה בתחום האצירה של אמנות חברתית , זהות וזיכרון מזרחי , ופמיניזם . קריאה בשירה היא ניסיון לפענח לאן מסתכלות המלים , בדומה לשאלה לאן מסתכל הצייר . ה ' לאן ' הזה הוא לא רק מקום ...
אל הספר