בתרבות העכשווית המדיה היא הרחבתה של תרבות הספר , אם לא יורשתה וממשיכתה הבלעדית . קול וכתב כדינאמיקות של הגמוניה וחתרנות מתקיימות לא רק בין הספר — כמיצגה המובהק של תרבות העיר ושל התרבות ההגמונית — לבין התרבות שבעל פה , אלא גם בין 68 שוחט , זיכרונות אסורים , עמ ' . 176 - 171 הטלוויזיה והרדיו — כנציגי העיר והקול הכתוב , ההגמוני — לבין התרבות שבעל פה כנציגת הקהילה . אבהיר , לסיום , דרך סיפור נפילתו של ערוץ " בריזה " , את המשכיות הרעב לתכני זהות בפריפריה . רק בשנות האלפיים הגיעה התקשורת בישראל למהלך שהיה לו סיכוי לתיקון עוול מתמשך של הדרת קול המזרח וניתובו לנישת ה ' מזרחיות ' ברדיו ובטלוויזיה . עם הקמת ערוצי הלוויין , המקימים , מחפשי הקהלים , ניסו לנתח את נקודת החולשה של הכבלים . התברר , שנקודת החולשה של הכבלים הייתה מיקומם ב ' צפוניות ' : הם לא היו מחוברים פיזית לפריפריה ( בגלל החולשה של קהל זה לעמוד בתשלומים וכדומה ) . נעשו סקרים בפריפריה להגדרת הביקוש , והתברר שקיים ביקוש לתכנים ' מזרחיים ' . כך הוקם ערוץ " בריזה " . רון כחלילי , מנהל הערוץ , התחיל בשידור מפגשים בחפלות ובטברנות , ובנה לא...
אל הספר