בניתוח הפריצה המוזיקאלית מכרם התימנים יש לזכור , שהתקבלותם של התימנים הייתה תמיד ה ' רכה ' והקלה ביותר ; וכי לתופעה הזו יש השפעה ישירה על שמירת מאפייני זהותם . התימני היה הזר האולטימטיבי ועל כן החביב והלא מאיים . כך עובדה דמותו כבר בסיפורי חיים הזז , עם מקצבים רחוקים דיים הן מהמערב והן מהמזרח , קרובים יותר לאפריקניות , בשפה שאינה מצלצלת כערבית . התימני גם משורטט כחייכן הנצחי והלא מתלונן . הוא הונצח כסמל חיובי לנוכח הרתיעה מה ' היסטוריה הבכיינית' של המזרח . 43 ראו פדיה , ההיסטוריה הבוכה . הפתיחות למוזיקה התימנית בישראל נוצרה כבר בשנות ה , ' 30 במיצוע פועלה האמנותי של הזמרת ברכה צפירה . הביוגרפיה שלה כללה יתמות בגיל רך , נדודים , אבל גם פתח להשכלה גבוהה . היא הביאה עמה הון תרבותי מקורי , ולימודיה הגבוהים באירופה הובילו לשיבוצו של הון זה כיהלומים בשרשראות ההלחנה הקלאסית והפזמונאית של התקופה . ברכה צפירה מוגדרת לעתים קרובות כמי שהייתה הזמרת הראשונה שהקנתה מעמד אמנותי מכובד לזמר הישראלי המזרחי . היא נולדה בירושלים בשנת 1915 להורים ילידי תימן . בגיל שלוש התייתמה , ומאז נדדה ממשפחה למשפחה , ...
אל הספר