שירת קודש ביהדות הולחנה ונוגנה באופן טבעי מתוך המרחב התרבותי הכללי שאליו הייתה קשורה — מערבי או מזרחי , נוצרי או מוסלמי . זאת , לא רק בדרך אימוץ של לחנים או יצירות הנמדד בקטגוריות של השפעה מרוח המקום והתקופה , אלא גם כיצירה עצמאית החולקת אותו מרחב חיים ואותה שפה מוזיקאלית עם החטיבה התרבותית העוטפת אותה , כלומר מתוך שיתוף בין יהודים ובין שכניהם גם במרחב הדתי רוחני ; ראו למשל את שירת תור הזהב בספרד ואת מה שהתחולל במימד החברתי דתי בתורכיה של המאה ה . 16 גם במאה ה 18 התחולל אימוץ אינטנסיבי של שירים מהסביבה בידי החסידים . יש הבדל עמוק בין מסורת הפיוט והמוזיקה בתרבות היהודית במערב ובמזרח . יסודן של שתי המסורות דומה : אדניהן הוטבעו על בסיס הפיוט הארץ ישראלי הקדום , ובשלב מסוים של גאות רוחנית ויצירתית באמצע ימי הביניים שאבו מהפיוטים העתיקים ששולבו בתפילה כמו גם מהיצירה הספרותית של התקופה . הפיוטים העניקו לכל פרק בתפילה את הממד המתקבל מן המוזיקה העכשווית , כלומר את ההדהוד המוסיקלי העכשווי שלו . עם זאת , מאמצע ימי הביניים ואילך המסורת האשכנזית והספרדית נבדלו זו מזו בהמשך חייה של היצירה הפיוטי...
אל הספר