אף כך אמר אברהם אם אני קובע ברכה ביצחק – מיד עשו מתברך ואם אין אני קובע בו ברכה [ בעשו ] – הרי יעקב ראוי לברכה [ ולמה יקופח ?] אלא אני אין לי אלא ימים של מנין [ זמן קצוב ושאול , לחיות בו ] , למחר הרי הברכות חוזרות לבעליהן [ לקב " ה – אדון כל הברכות ] כיון שבא יעקב אבינו וקבל חמש ברכות ... וכו ' . [ פסיקתא דרב כהנא " וזאת הברכה " מנדלבוים 447 – 446 ] * אברהם יודע שאף אם ישהה את ברכתו ליצחק , לא יצליח למנוע ברכה מיעקב בסופו של דבר , שהרי לימים תשוב הברכה אל בעליה , הקב " ה , והוא יחליט על ראשו של מי להרעיפה . עקב הביטחון שיעקב לא יקופח בסופו של דבר , נמנע אברהם מלברך את יצחק , כי אינו מוכן להסתכן בברכה לעשו שאינו ראוי . דברי חכמים המונעים מאב [ אברהם ] לברך את בנו [ יצחק ] בגלל הידיעה שיעמוד ממנו מי שאינו ראוי [ עשו ] ויזכה באותה ברכה , הם חריפים ביותר . אברהם צופה ורואה בעתיד את נכדו שאינו ראוי . וכצחוקו של הגורל , זה אותו הנכד אשר על פי קטע מדרש אחר , זעק כנגד חוסר הצדק שבהנהגת העולם , כשנודע לו על מות סבו הצדיק אברהם . אברהם משאיר בידי שמים את האפשרות לברך את יצחק [ ואת יעקב , כתוצאה ...
אל הספר