דברי האגדה העוסקים בשפיכות הדמים המתבצעת על ידי עשו ובנטייתו היסודית לרצח , נחלקים לשלוש קבוצות . [ א ] קבוצה ראשונה עוסקת בדמותו של עשו המקראי ובכוונותיו הפרטיות לרצח שתועלת בצדו , תוך עיצובו כרוצח חסר מצפון . [ ב ] קבוצה שנייה עוסקת באדום המקראית וביחסה לישראל : יחסי עוינות ומלחמה – יחסי חרב : " על חרבך תחיה " ( בראשית כ " ז , מ ) " פן בחרב אצא לקראתך " ( במדבר כ ' , יח ) . [ ג ] קבוצה שלישית עוסקת בעשו כמייצגה של רומי , מלכות הרשעה שהורגת את אזרחיה , לא תמיד על פי אמות מידה של צדק ומשפט . בקבוצת מדרשים זו נשמעת ביקורת חריפה מפי חכמינו על עיוות דין צדק ומשפט ברומא , שהתיימרה להיות נושאת משפט הצדק בעולם דאז . בכל הקבוצות , ההתייחסות הפורמלית - מילולית היא תמיד לעשו , וכל הנאמר , בין אם הוא קשור באדום או ברומי , נתלה בדמות המקראית של עשו . * [ א ] בדרך עקיפה אנו שומעים מפי חכמים כי כאשר הלך עשו לקחת לו את בת דודו ישמעאל לאישה , לא היתה כוונותו לפייס את הוריו , כפי שנטעה לחשוב מן הפסוק : " וירא עשו כי רעות בנות כנען " וגו ' , אלא , להפך , כוונותיו היו כוונות זדון , של רצח לשם התעשרות . ...
אל הספר