היהדות , ככל דת מונותאיסטית , גורסת את מסירת הריבונות על ענייני העולם הזה והעולם הבא לידי האל . הריבון הוא " ריבון העולמים " , האלוהים , ולא האדם או העם . חזקת העם היהודי על ארץ ישראל התפענחה בדת היהודית בהבטחה האלוהית לאברהם אבינו ב " ברית בין הבתרים " , שכרת האל עם בני ישראל : " והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם - לברית עולם , להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך . ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך , את כל ארץ כנען , לאחוזת עולם " . הפרשנות הדתית המקובלת היא שהזכות על ארץ ישראל , כמו גם על העולם כולו , אינה נתונה ביד אדם או עם כלשהו , אלא בידי האלוהים לבדו . אך האחרון הפקיד את ארץ ישראל כ " אחוזת עולם " לעם ישראל כעם סגולה נבחר . נצחיותה של הברית מוציאה מכלל אפשרות כל רעיון שאלוהים העביר את החזקה על הארץ לעם אחר . תליית הקיום היהודי בארץ ישראל בהבטחה האלוהית ידעה גלגולים רבים במרוצת הדורות . הפרשנות המסורתית של האורתודוקסיה החרדית העדיפה לשמר את הזיקה לארץ על בסיס הלכתי , מטפיזי ואפוליטי , ולפיכך הסתייגה מהציונות . קריאתו של הרצל ( ב - 1898 ) ל " כיבוש הקהילות " תרמה לה...
אל הספר