תפיסת האיום היא רק צד אחד במטבע ספק הקיום . בפרק זה נהפוך את המטבע כדי לבחון את צדו השני : דרכי התמודדותה של הקהילה עם אימת התהום הרובצת לפתחה , והניבטת לעיני הקהילה מבעד לקרעיה של רשת הביטחון עליה היא נסמכת . הקהילה ביקשה אמנם להציב סימני קריאה במקום בו נתלה סימן שאלה , אך הצורך המתמיד להמשיך ולהציבם , להחליפם , ומעל לכול להמשיך ולהידרש אליהם , רק אשרר את סימן השאלה הקיומי שלא הרפה , והמשיך ורדף . עם קטן , שסימן שאלה תלוי מעל קיומו , עשוי לפנות לשלוש אסטרטגיות - על בהתמודדותו עם האיומים הקיומיים : כפייה , תועלתנות ולגיטימציה נורמטיבית . באמצעות שזירת חבלי קיום ( אסטרטגיות קיום פרטניות ) המורכבים מחוטים של שלוש אסטרטגיות אלה , מבקשת הקהילה לחזק את רשת הביטחון שלמרגלותיה , כך שתוכל לשאת את משקלה . דומה שלא במקרה שימש הדימוי של נשיאת הקיום בתנאים של עומס יתר כמוקדו של אחד המחקרים הסוציולוגים המכוננים בחקר החברה הישראלית . אף שבמחקרם מ - 1990 לא התייחסו הורביץ וליסק מפורשות לספק הקיום , הם הצביעו על אחד ממאפייניו המובהקים : המתח בין רעיון למעשה כגורם מכריע בעיצוב דמותה של החברה הישראלית ....
אל הספר