פרק שני עם ההולך ומת - היהודים והציונות לנוכח הקץ

בין שיתגורר בחיפה , באריאל , בניו יורק או בפריז , דומה שעל כל יהודי מוטל אתגר ההתמודדות עם חידת הישרדות עמו : כיצד זה שהעם היהודי הקטן ולמוד הייסורים , דווקא הוא מכל שלל עמי תבל יכול היה לתהפוכות טבע העולם והאדם , ושרד את כולן ? עבור המאמין זהו פלא רטורי בלבד , ולמעשה ראיה מסייעת לטענה הקושרת את האל האחד בעם הנבחר , המנתקת את שניהם מכבלי זמן ומקום ומציבה אותם בנצח מטפיזי . אך נראה שלמעלת אמונה שלמה לא הגיע העם מעולם , שהרי אף שלא חדל מלהתקיים , לא הרפה לעולם מן הספק . יפה ניסח זאת הוגה הדעות שמעון ראבידוביץ ' ( 1957 - 1869 ) בשנת לידתה של מדינת היהודים : צא וראה : אין לך כמעט דור בדורות תפוצותינו שלא ראה עצמו והוא אחרון , קץ - ישראל , טבעת - סיום בשלשלתה של האומה . לבו של כל דור היה נתון באותה צבת של קץ - שלא - בקצו . בהקיץ ובחלום ראה את שבט האחרית שלוח אליו , פי תהום - הקץ הפעור לבלעו . בנה והרס , קם ונפל , עקר והניח וחזר ועקר , וכולו פחד : בו יקיץ הקץ לישראל , הוא שנגזר עליו לשמש " סוף כל הדורות " [ ... ] הספק ביחס לקיום העם אינו חד - ממדי . בדבריו של ראבידוביץ ' על אודות העם היהודי ...  אל הספר
משכל (ידעות  ספרים)