, אני מודה כי מה שעולה מתוך הצגת היישומים וההשלכות של הפרדיגמה המואבית , שואב מכוח החוצפא האוטופית שמעניקה לי החשיבה המדרשית . לא אהיה מופתע לשמוע הטחות כלפי בנוסח המגנה את חוצפתי להשחיל השוואה בין שבעים הפנים לשבעים פסלים . אך מכיוון שמגמתי היא להבחין בין נטיות גיוריות ומיסיוניות העולות מתוך תפיסות חברתיות - דתיות שונות , אני מרשה לעצמי להתייחס בכוח אותה החוצפא לפלורליזם הפגני כאל דגם גיורי . אך ברור מאליו שברגע שפסל מסוים הופך לפולחן בלעדי , אז שוב מדובר ביסוד דיאלקטי הכופה סגידה מיסיונית לישות אחת . וכאן הגענו לתחנת הרכבת האחרונה של מסע המרכבה שלי , שלה אני מרשה לעצמי להוסיף עוד קרון אחד המכיל שתי הערות שאמורות להעיר ולהאיר את הנאמר עד כה :
אל הספר