באופן שונה במקצת , אני מוצא לנכון לדווח כאן שבקיץ 2011 ביקרתי בעיירה הציורית אוברממרגאו שליד מינכן בגרמניה , שם התארחתי אצל ראש העיר שמסר לי בהקדשה עותק מתוקן של המחזה " הפסיון של ישו " . אני אומר נוסח " מתוקן " , כי מחזה זה שמוצג כל עשר שנים מאז , 1633 היה אפוף בנימות אנטישמיות , אשר רק בזכות הדיאלוג עם כמה רבנים אמריקניים שבראשם עמד הרב מרנס , נמחקו מהטקסט אשר בניסוחו המחודש מבליט את השורשים היהודיים של הנצרות . דומני שלהתייחסות לתהליך זה כאל " גיורו של טקסט " שהיה מקודש , יש ערך דתי - חברתי שאינו מתגרה בגיור ההלכתי . נכון שהשינוי המוצע הוא רק סמנטי , אך ניחוחו הרומנטי מלמד ששלום עושים רק עם גרים אוהבים ואהובים . כצעד אחרון במסה זו אני נדרש לתעוזת ה " חוצפא כלפי שמיא " , שכוח המדרש מעניק לי , כדי לדון בפן האוניברסלי ביותר העולה מתפיסת הגיור החברתי .
אל הספר